לא להבין הלכה מהדבר שמובא להלן

א קודם כל שקיבלתם הספר מלאכה בשני וחמישי, קובעים חצי קדיש, ולאחר אשרי ובא לציון אומרים קדיש תתקבל. ואם טעה ואמר קדיש תתקבל קודם כל אשרי ובא לציון, יחזור ויאמר קדיש תתקבל פעם ב’ אחר ובא לציון. דקדיש תתקבל חוזר בעניין קדושא דסידרא והתחנונים שבברוך אלהינו, ומסיבה זו בליל פורים אומרים קדיש תתקבל אך רק את מקרא מגילה ואמירת ובא לציון. [רבי חיים אבודרהם דף נה. ושלא כדעת התוס’ במגילה ד. ועיין במגן אברהם ובאליה גדולה ריש סימן תרצג]. וביום שקיימת שבה מוסף קובעים קדיש תתקבל קודם קריאת התורה. [תוס’ מגילה כג. ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, מאמר א]. בעזרת פשט המנהג למכור את המצוות לקראת פתיחת ההיכל, על מנת לחבב את כל התורה בעניין הצבור. [מרדכי גמר מגילה, טור סי’ קמז. מהרי”ק שרש ט’ ב”י ורמ”א שם ס”ב]. ונהגו לשווק רק את מצוות פתיחת ההיכל, טיפים לקבלת המעצב מלאכה, עיטורו ברימונים, והעליות. וכך גם בשבת ויום טוב היה מקובל להעניק את כל המצוות, שלא קיימת בזה מהמדה איסור ששייך ל מקח וממכר בשבת ויום מעולה. [עפ”ד הר”ן שבת קנ. דרכי חיים סי’ שו אות ג. מהרש”ל ים שהיא שלמה ביצה סי’ ח’]. ובפרט שעל ידי פרסום המצוות יסיר מחלוקת בבית החדרת בחלוקת העליות. וכך גם עשויים לשלם מכיסו בזה לשליח אורח ולחכמים המלמדים. וישנו ליזהר בעת פרסום המצוות אינו לדבר פרמטרים בטלים בכל בית החדרת. ומה טובה שילמד או גם בערך כמה שניתן, ויעיין בספר שבידו. [מרן החיד”א בלדוד אכן, וכ”ה בחסד לאלפים]. ומן המוצלח שהגבאים אינן יאריכו יותר מדאי במכירת המצוות, בגלל ש טורח גולשים.. וכל מי שאשתו בהריון בחודש התשיעי, נהגו שפותח את כל ההיכל. וכיון שהתחיל במצוה יגמור ואף יסגור הארון, בגלל ש הוא כבוד התורה, וכשם שעושה סימן להגדיר רק את רחמה, יבצע סימן לסגור את אותם רחמה אחר הלידה.
שמעון כהן סופר סתם מהר”ח פלאג’י בספר חיים סי’ א’ אות ה’, ילקוט יוסף, מקום ב’, הלכות קריאת התורה, עמ’ א]. ג אנו צריכים שנהגו לעבור עומדת והגבהת המעצב תורה לבניהם ילדים צעירים. [באופן שיודעים להעסיק הצבע מקצוע מיוחד על מנת לא יפול ח”ו]. כדי לחבב על החברות רק את התורה. [מהר”א פלאג’י באברהם את כל עיניו סוטה מז. תעלומות לב ח”ג קונ’ הליקוטים אות ז’] ויש מקום שנהגו שהרב הנו המוליך הספר עבודה, שעל ידי לקוחות פוטנציאליים גדולים התורה מתעלה אשר בהם. [תעלומות לב בכל שיער. וע’ בשו”ת יוסף אומץ סי’ נו]. ובמקומות שנהגו שפתיחת שערים מרווח ממצוות רימונים, אין לבן או שמא לתלמיד לפתוח ההיכל כשאביו או לחילופין רבו יעשו מצות רימונים, אך אז מחלו לו. [אמת ליעקב אות ז, מרן החיד”א בלדוד נכון סי’ ד’ אות ו, ובנוסף זה לאורך האר”י ז”ל, דפתיחת שערים חלל גדול יותר מהלבשת רימונים. וראה בילקוט יוסף אזור ב’ לגבי הלכות קריאת התורה, מאמר ב’]. ד בסמוך פשט המנהג לומר ”בריך שמיה” לפני הוצאת הצבע תורה

ומכל מקום ראוי לרענן את אותה המנהג בהסכמת כל, ולקיים את אותן הדרשה את כל ברכות ההפטרה כנזכר. [ילקוט יוסף, שטח ב’, ספר אודות הלכות קריאת התורה ובית החליטה לחוקק, עמוד קצד]. ח קהלות שנהגו שאחר שהעולה מברך ברכה אחרונה עומד הרב ומפרש רק את הפסוקים בלשון שהקהל יחיד, בין גברא לגברא, עלינו לו על מה שיסמוכו במנהגם הוא, שדוקא לעשות תקנה דרך חיוב ולתרגם את אותו הפרשה בתרגום אונקלוס, בזה אינו רצו חז”ל להנהיג בהחלט, מה שאין באמת ככה. ובעת שהרב מפרש הפסוקים מוצלח שיסגרו את המעצב אומנות, ובכלל לא יסתפקו בהנחת מטפחת על כתב הצבע אומנות. [ילקוט יוסף, מקום מתאים ב’, ספר בדבר הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, עמוד קצה]. ט עלינו נלהבים שהרב מעוניין עבור הקהל בעניני צדקה ועוד, בעת שהוא מתעורר לספרא מקצוע מיוחד את אותם קריאת התורה, קודם שיברך ברכה אחרונה, ואחר הדרשה מברך ברכה אחרונה על מה שקרא, אפילו שיש ברשותם מדוע שיסמוכו, כמעט מכל אזור לכתחלה לא מומלץ לנהוג באמת, כי אם הולם שהרב ידרוש רק את גמר הקריאה התורה והברכה האחרונה, או כמעט לכל הפחות בודדת גברא לגברא. [ילקו”י, הל’ קריא”ת מאמר קצה]. באמצעות יש אזורים שנהגו לשורר לכבוד החתן העולה לתורה, עד לכבוד יחד עם ברית, וחתן בר- מצוה לפני עלייתם לתורה. ונכון לעבור את הצבע תורה מתקופת השירה, [ולא להסתפק בכיסוי המטפחת בעת השירה]. אולם איננו יאריכו בשירה, ואפילו לא יטריחו בהרבה יותר מדאי אודות הצבור. וכבר פשט המנהג בשאר אזורי המקומות להזכיר מיהו שברך לעולה לספר עבודה, ואין זה חששו בזה להפסק. וצריך המאריכים מאד לחיי פלוני ולחיי פלוני וכו’, וגורמים לטורח קהל. שלא קיימת לבצע בהחלט. [ילקוט יוסף, הל’ קריאת התורה עמ’ קצה]. יא הנוהגים למצוא את אותו הפרשה בעל בפתח בלחש, בשעה שהשליח אנשים קורא על ידי הספר אומנות, אסור למונעם מסוג ”דברים שבכתב העדר העסק שלך יכול לאומרם על גבי פה”, עם על מה שיסמוכו. והוא שבית הדים במי שרגיל להתקשר הפרשה כל שנה אחת בשנה, ובדרכו לבית הכנסת בשבת ויום טוב מבקש לשנן עם קיים את אותם הפרשה להכינה עבור קריאתו בתורה, יש צורך לטכנאי על מה לסמוך, שמאחר ולא מוציא את אותה הרבים ידי רצוי בעת קריאה את זה, אסור להקפיד בזה משום דברים שבכתב אי כל אחד יהיה זכאי לאומרם כולל בתוכו כאן. [ילקוט יוסף, אתר ב’, ספר על גבי הלכות קריאת התורה ובית החדרת, לינק קצו]. יב יש צורך רגילים לעמוד בשעת קריאת ”עשרת הדברות” שבפרשת יתרו ובפרשת ואתחנן, או לחילופין בחג השבועות, והוא לא מנהג אפשרי בהתאם ל ההלכה, שכבר כתב הרמב”ם, שקיימים להבדיל בזה פן יאמרו שדוקא תורה בכל זאת מתוך השמים ואין זה השאר חס ושלום, ונותנים יד לפושעים בזה. וצריך למחות בנוהגים באמת. ומכל שהרי בסקטור שתלמידי מבריקים הבקיאים בהלכה יושבים מתקופת הקריאה, שקיימת למחות במי שעומד כיוון יוהרא. כמו כן כתבו 9 אחרונים. ומה שכתבו באיזה פוסקים אחרונים להתיר בזה, נעלם כל מה תשובת הרמב”ם הנ”ל. ומכל מקום פנוי יוצאי אשכנז הנוהגים לעמוד במהלך מאוד תקופה הקריאה, אין איסור במה שממשיכים לעמוד וגם בעת קריאת עשרת הדברות. [ילקו”י בלוח עמ’ קצח]. יג אם העולה לפנות בתורה בפרשת עשרת הדברות נקרא אביו או רבו, לגבי הבן או שמא על התלמיד לעמוד תיכף שיש להן יכולה לעלות לעיין ב בספר עבודה, לפני הברכה, שעל ידי באופן זה בעל משמעות איך שעמידתם אינו כי עשרת הדברות דוקא, ובזה יש להמנע מ דאגה. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה לינק ר]. יד אחד הנמצא בביתו החדרת שמקובל במדינה שהקהל נבדק בעת קריאת עשרת הדברות, שלא קיים לאל ידו להחליף את אותה מנהגם, יקדים לעמוד בתחלת קריאת הפרשה, או לחילופין עבור כל הפחות יעמוד בתחלת קריאת העולה להגיד אומנות, המבוקש להתקשר בעשרת הדברות, כדי למנוע יושב רק אחת העומדים, וכמזלזל חס ושלום בקדושת עשרת הדברות. [ילקוט יוסף, ח”ב, ספר בנושא הלכות קריאת התורה וביהכ”נ, עמ’ ר]. טו גולשים. שאומרים שירת הים ועשרת הדברות בקול רם שיש להן השליח אנשים עליכם למחות להם. וראוי להעלות לס”ת את אותו נבון הקהל לשירה ולעשרת הדברות. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה קישור ר’].

לא לקחת הלכות מקטע שנאמר כאן

הלכות קריאת עיתון אומנות

סימן קמז – עכשווי גלילת הצבע אומנות מיוחדת

א לא מומלץ לאחוז בספר מקצוע בגוף הקלף אם הגויל שאין בהם מטפחת, אחת כשגולל את הצבע עבודה מתקופת קריאת התורה בצבור, ובין כשגולל הספר מקצוע מיוחד בינו מרבית מכשיר אייפון שלו, והחמירו מבריקים המון ביותר בזה, ואמרו, שמרבית האוחז ספר מלאכה ערום נטולי מטפחת נקבר ערום בלא במדינה מצוה שעשה מתקופת אחיזתו, או יחד עם זאת קריאה, או גלילה, וישנו להזהר מאד בזה. על כן מנהגינו לתכנן מפה בדבר הצבע אומנות, למען אינה לאחוז בידים את אותו הפקת מעצב השיער עבודה בעת שמברך, כי אם בהפסק מטפחת. כמו כן היה מקובל במס’ בתי כנסת מקדמת דנא. ואפילו כשרוצה לגלול מעצב השיער תורה בראש הקריאה, על מנת ללמוד לעיין בעמוד השני, לא יגלול אלא במטפחת. [ילקוט יוסף, מקום ב’, טקסט על אודות הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, עמוד רא, ובהוספות ומילואים שבמהדורת תשס”ד, מאמר שפט]. בלב לא כדאי המפטיר אנו להתקשר ההפטרה או לחילופין שיגמרו לגלול מעצב השיער תורה, בכדי לבטל הגולל טרוד ואפילו לא יהיה יכול לקבל קריאת ההפטרה. ולמנהגינו די בסגירת מעצב השיער אומנות מיוחדת, ולהתחיל בהפטרה. [ילקוט יוסף, חלק ב’, ספר בדבר הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, עמוד רב]. ג ביום אחד שמוציאין נלווה ספרי מקצוע, ממש לא יפתחו את אותן מעצב השיער נוסף או שמא שיגללו המעצב הראשון, או או שמא שיסגרו את אותו המעצב מלאכה הראשוני. [ילקוט יוסף, ח”ב, טקסט אודות הלכות קריאת התורה וביהכ”נ, לינק רב].

להזמנה ששייך ל טקסט אומנות ספרדי כנסו לכאן

אסור לקחת פסק הלכה מהדבר שנאמר להלן

הלכות קריאת ספר מקצוע

סימן קלד – ארגון שמקבלים והגבהת המעצב אומנות

, [זוהר הקדוש פרשת ויקהל דף רו]. ובלתי חששו בזה שאומרים ”ולא לגבי בר אלהין סמיכנא”, דהכוונה בזה על גבי המלאכים. [ואף שהנודע ביהודה לימד ממש לא לציין נוסח הינו, הרי מצינו נוסח נקרא בזוהר הקדוש (חלק ב’ דף רו.). והאינסטלטור לפי הנאמר בפסוק: ויראו בני האלהים את שיש להן מיהו וכו’, וכן מצינו באיוב, ויבואו בני האלהים להתייצב על גבי ה’. והיינו מלאכים. וראה בתשובה מאהבה סימן כו וסי’ קי. ובילקוט יוסף חלק ב’ בדבר הלכות קריאת התורה, מאמר ג’]. של מנהגינו ואין חושבים ”בריך שמיה” מתקופת פתיחת ההיכל בתקופת משני וחמישי. ורק בשבתות וימים מוצלחים ובראשי חודשים, אנחנו רוצים לאומרו. [מרן החיד”א בניצוצי אורות, דהיינו בשבת, כמו כן דעת האר”י, וקבלתו מכרעת]. וקיים נלהבים לאומרו אף בתקופת חוץ לארץ הזמן. ומנהג האשכנזים להגיד ”בריך שמיה” וגם בתקופת החול. [חמד משה ר”ס פב עם תכונות של המג”א, וראה בילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמוד ג]. ו המתפלל עם האשכנזים בתקופתו של שני וחמישי, ואומרים ”בריך שמיה” בהוצאת המעצב עבודה, או הנו קיים במגזרים שמותר להפסיק אשר בהם, גבוה ונכון שגם הינו יאמר עמהם את כל ה”בריך שמיה”. אולם או גם הוא התלמיד בכל בית החדרת, וכיוצא בזה, ושומע מהצבור אמירת ”בריך שמיה”, אינה חשוב להפסיק מלימודו בשביל להזכיר עמהם בריך שמיה, ורשאי להוסיף בלימודו. [אולם כשמוציאים הספר מלאכה מארון הקודש ומוליכין אודותיו אל הבמה, יש עלינו לעמוד או לחילופין שיניחו את אותם מעצב השיער מלאכה אודות התיבה]. והקורא פסוקי דזמרה, בנוסף בשבת יש להמנע מ לו להפסיק לאמירת בריך שמיה יחד הקהל. [ורק ישתחוה בוהה מול הספר מקצוע מיוחד שיש להן הצבור באין באופן כללי ודברים] ובין ישתבח ליוצר מותר להפסיק לאמירתו. [כן חיבר בשו”ת מהרש”ג אזור א’ סי’ נב, שאף הזוה”ק אינו הצריך לאומרו כי אם למי שמותר לו להפסיק, העובדות שלא קיימים אכן לעומד במרכז פסוקי דזמרה. וכיו”ב הביא לפרסום מרן בש”ע ס”ס סה. וראה בילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, קישור ד’]. ז איך שמקובל לכרוע בראש ”בריך שמיה” כשאומרים ”אנא עבדא דקודשא בריך נולד דסגידנא קמיה”, בזמן שאין הנו חיוב לכרוע, מכול מקום מנהג מדינה ישראל מקצוע הינו, הואיל ואומרים בפירוש ”דסגידנא קמיה” שונה יכרע וממש לא ישתחוה נראה כדובר שקרים. ומטעם משמש רוצים את להשתחוות ב”עלינו לשבח” כשאומרים ”ואנחנו משתחוים”. [באהלי יעקב למהריק”ש (סימן נז) הביא ממוהר”ר ארץ בנימין שקרא תגר בעניין המשתחוים בראשם בריך שמיה. והמהריק”ש השיב, שמרבית המשנה במזיד הוי כמעט בכל מכיוון ש איך ה’ בזה. וראה בילקוט יוסף בדבר הלכות קריאת התורה, חלק ב’ קישור ה]. ח בעל הבית קריאת שמע וברכותיה, או אולי העומד במרכז פסוקי דזמרה, ושמע שהצבור מתבטאים ”וזאת התורה וכו”’ בעת הגבהת מעצב השיער אומנות להראותו לעם, לא מומלץ לטכנאי לציין פסוק הינו תוך שימוש הצבור, אלא גם יסתכל בספר מלאכה ויהרהר הפסוק בלבו, שהרהור לאו כדיבור דמי, והוא לא חשיב הפסק. [מרן החיד”א בשו”ת חיי אדם שאל ח”א סי’ סח. ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, לינק ו]. ט בהוצאת הספר עבודה מארון הקודש לתיבה כדי לעיין ב בתוכה, יש עלינו להסביר את אותם הצבע מקצוע מיוחד ולהראות לקהל לימינו, ומחזירו לפניו ולאחריו, בכדי שיסתכלו באותיות הקדושות מטעם מעצב השיער עבודה, ששואבים משם מאור חלל גדול הנקרא קדושה. [מסכת סופרים פרק יד הלכה יד, ובירושלמי פרק ז’ דסוטה ש,ד, בקשו בדבר הפסוק, ארור ש איננו יקים את דברי התורה הזו, בעניין החזן המגביה רק את המעצב תורה ומראה הכתב לעם, שמומלץ להקימה המתאימים שיראו אנו את אותם הכתב. ועיין ברמב”ן אלמנטים כז, כו. ובילקוט יוסף אזור ב’ לינק ז]. ויאמרו ו”זאת התורה” וכו’. [מסכת סופרים שבו. טוש”ע סי’ קלד ס”ב, אהלי יעקב סי’ נז]. ויש לא מעט שנהגו להסתכל בתיבה מטעם האות העיקרית של השם שלו הפרטי. [ארחות חיוניות הקרוי פדה את אותו אברהם. בן אשת חי תולדות טז]. וראוי להוליך את כל מעצב השיער מקצוע מן ההיכל אל התיבה כשהוא פתוח, ופני מקרה הספר תורה יישארו אל העם, ואחוריו אל ההיכל, והולך לתחום ימין אשר ממנו, שהינו נדבך שמאל מטעם ההיכל, ועל ידי כך קורה לעתים סביב והספר תורה בידו או אולי שיגיע אל התיבה. ובנוסף גם הנקרא ידי ארוכה, כיון ששייך ל בידי ימין למוליך הספר אומנות,

א מנהגינו שהצבור יושב מתקופת קריאת התורה, שרק השליח גולשים והעולה לתורה מוצאים לנכון לעמוד בזמן הקריאה, וכך גם הנוהגים בנייני אשכנז לעמוד בשעת הקריאה, מותר לדירה לחכות פעם גברא לגברא. [ילקוט יוסף, מקום ב’, עיתון על הלכות קריאת התורה ובית כנסת ישראל, לינק קפז]. אל תוך כיון שהתחיל בני הזוג לפנות בספר מלאכה, לא מומלץ לספר בקול גדול, בעצם בד”ת, וכך גם אחת גברא לגברא הולם להחמיר שלא יקרא בקול ארוך. נוני לגרוס ולהבין בלחש מותר. וכול כי או שמא יש צורך עשרה המקשיבים לקריאת התורה, וכל שהרי במי שתורתו אומנותו. ובנוסף או גם קודם כל שנפתח הספר אומנות מחזיר פניו ומראה למכשיר שלו שלא מעוניין לשמוע קריאת התורה, מותר. ומכל שטח הראוי הוא שבכל הפרשיות מומלץ למדקדק בדבריו לכוין דעתו ולשמוע קריאת התורה מהש”צ. [ילקו”י בכל שיער, לינק קפח]. ג יש להמנע מ לעובד לצאת מבית מגורים כנסת ישראל בעת שהספר אומנות מיוחדת פתוח ובאמצע הקריאה, בגללי שנאמר ועוזבי ה’ יכלו. ומכל מקום שראוי בין גברא לגברא, וישנם בתוכו עשרה בלעדיו, מותר לצאת. ובפרט או גם נקרא מ קובל לצאת. ובנוסף גם שהפסיד מקום שראוי מהקריאה, לא חשוב לילך למוסד כנסת רק את לקבל את אותו כל מה שחיסר בקריאת הפרשה, ממש לא היתה תקנת הנביאים להיות בתורה אלא בצבור, ובכלל לא הטילו חובת הקריאה מרבית מי שרוצה ויחיד, וכל שקראו בצבור סדרו ששייך ל זמן אפילו או אולי 5 יחידים אינן שמעו קריאת ספר אומנות, נתקיימה תקנת הנביאים. ורק קריאת קיימת מקרא וא’ תרגום הנוכחית חובה מירב יחיד ויחיד. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה לינק קצא. וראה גם בהוספות ומילואים שבמהדורת תשס”ד, לינק שפז]. ד העובדות שישנם נלהבים להפריד לקהל בביתכם החדרת עראק וסוכריות, בזמן קריאת המוסיפין בס”ת כאשר יש נעימה במעונכם הכנסת, יש צורך למחות ביד הנוהגים באמת. וישנו לעשות תוספת של לטכנאי שידחו את אותו הכיבודים כדוגמת אלו עם תום תפלת נלווה, לאחר שיעשו קידוש, ויחלקו עוגות לקהל. [ילקו”י ח”ב הל’ קס”ת, עמוד קצב]. אשר הנוהגים לומר ”אמת תורתינו הקדושה” בסוף קריאת התורה, לפני שיברכו ברכה אחרונה, אסור למחות להם כיווני הפסק, מחזיקי בשביל מה שיסמוכו, שהרי לא מומלץ ההפסק אלא לאחר שכבר התחיל במצות הקריאה. ומכל שטח מצויין ונכון ליעצם בנחת אינה לאומרו. [ילקו”י, הל’ קריאת התורה לינק קצב]. ו מקום כנסת שנהגו אצלם הנו דורות שחתן הבר-מצוה עולה לתורה לעליית שלישי, ולאחר שבירך ברכה אחרונה על גבי קריאת התורה, מתעתד ודורש לצורך הקהל, או לחילופין בכלל הקהל דורש להמשיך במנהג נולד, יש לו למה שיסמוכו. ונכון שבעת הדרשה יסגרו את המעצב תורה, וממש לא יסתפקו בכיסוי הצבע עבודה במטפחת. ואם אפשרי

שהקהל יסכימו אנחנו מרצונם הטוב ללא מחלוקת שמכאן ולהבא חתן הבר-מצוה ידרוש עם סיומה של תום ברכות ההפטרה, כמנהג רוב בתי החדרת בירושלים, חיובי בהרבה יותר לעשות כן, ותבוא אודותיהם ברכת גבוה. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמ’ קצג]. ז והינו החוק באזורי המגורים של שנהגו שרב מקום החליטה לחוקק מבקש בוהה מול הצבור פעם גברא לגברא שיש ברשותם מדוע שיסמוכו. (אבל לא רצוי לנהוג כן לצורך ברכה אחרונה) ויסגרו את הספר אומנות מיוחדת מתקופת הדרשה, כמבואר.

כדאי לרכוש כן. ובחזרה יחזירנו להיכל בדרך הקצרה, כדי שלא יצטרך להקיף כל כך. [שו”ת אומנות מיוחדת לשמה סי’ כב. ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, לינק ז]. באמצעות הולם שכל אחד מהקהל יגש אל הצבע מקצוע בשביל לנשקו בידיו עד בפיו, אבל לא מומלץ הנו מצד הכדאי שמוליך הצבע מלאכה יושיט את אותן הצבע תורה לעסק ואחד בכדי שינשקו, אך בעת הליכתו לתיבה, יגשו מהקהל וינשקו את אותה מעצב השיער תורה. ומותר להקיף רק את נוני בית הכנסת, למען לרכוש בידי ארוכה למעלה אל התיבה. [אור זרוע, רמ”א ס”ס קמט. ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמוד ח]. יא בשעה שמגביהים את אותן המעצב מלאכה לציין הכתב לעם, מצוה כמו כן בנושא הנשים לראות הכתב, ולעמוד ולומר ”וזאת התורה”. ונשים נדות מותר להן להסתכל בספר עבודה. [אך לא מומלץ להן להחליק לביתך החליטה לחוקק לקבלן הפועלים, על מנת שישנם הכתב מקרוב]. ומכל מקום מתאים רשאות להחמיר בעניין עצמן אינו לגשת לבית מגורים החדרת, ושלא לאחוז בספר מקצוע מיוחד, ושלא להסתכל בספר מקצוע בעת שמראים את החפץ לעם. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, מאמר ט]. יב עד הוציאו מארון הקודש טקסט אומנות מיוחדת שלא כתיבתו מהודרת, אסור להתיר להחזירו לארון הקודש בשביל להתקשר טקסט מקצוע מיוחד שכתיבתו מהודרת בהרבה יותר. נוני עד הוציאו עיתון מקצוע שלא מוגה, ויש מקום סכנה שהוא ספר מלאכה רע, מותר להחזירו להיכל ולהוציא ספר אומנות אחר שהוגה, על מנת למצוא בתוכה. ואם הוציאו ספר מקצוע רע מפאת פשיעה, ועברו וקראו הפרשה בספר מלאכה הפסול, ראוי לחזור ולקרוא הפרשה פעמים רבות בגלל עיתון אומנות מיוחדת כשר, וגם ב-2 וחמישי בית הדין כן, מאחר ועשו באמת בפשיעה ובמזיד. אך או חשבו שתיקנו המעצב מקצוע, וקראו במדינה שלשה נגללים בהרבה וחמישי, או במנחה השייך שבת, ואחר כך נתברר לקבלן שהספר מקצוע מיוחד שקראו שבה נעשה טקסט מקצוע מיוחד פסול, אסור חשוב לחזור ולהוציא ספר עבודה דיני בכדי לעיין ב בתוכה את אותם הקריאה דבר הבא. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, קישור ט]. יג נוני עם שבעה ימי האבלות התכולה במעונכם כנסת ישראל ביום אחד נלווה וחמישי, ונתנו לטכנאי פתיחת ההיכל, או לחילופין בניית המעצב תורה, מורשה להסביר ההיכל, או שמא להוליך את אותו הצבע אומנות אל התיבה, כדי להציג את אותם הכתב להרים. ומכל מקום שראוי אופטימלי להמנע מזה. [אמת ליעקב אות יז. מרן החיד”א בלדוד ידוע סימן ג’ אות טו”ב. ילקוט יוסף שטח ב’, הלכות קריאת התורה, לינק י]. יד מיד פשט המנהג לקבל בחזרה רק את הצבע אומנות לארון הקודש את אותם הקריאה, כשהוא פתוח, פעם בשני וחמישי, בודדת בשבתות וימים הטובים. שלא קיימת לערוך מבין המנהג. ונהרא נהרא ופשטיה. [שהרי מחשבה הרמ”א לקנות הגבהה אחר הקריאה. וגם הביא לפרסום מהרי”ץ דושינסקי. וכן המנהג. וראה בילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמ’ י’, וראה דאז במה שאמרנו בנושא מנהגינו זה, בהוספות ומילואים שבסוף ילקו”י הנ”ל, מהדורת תשס”ד לינק שצד]. טו בתי כנסת עם ספר הפטרות העשוי בגלילה כעין טקסט אומנות, ומוציאים את השיער מזמן פתיחת ההיכל, מן האולטימטיבי לכתחילה להוליכו לתיבה כשהוא סגור, והוא לא להגביהו כשהוא פתוח בשעה שמגביהים את אותם עיתון התורה להציג הכתב לקחת, בכדי שלא יהיו כבוד עבודה וכבוד נביא שוה. ובמקום שנהגו בהרמת את אותו טקסט ההפטרות עם המעצב מלאכה, אסור לערער על מנהגם, והנח לנכס לארץ. ומותר לדמיין ספר ההפטרות בארון הקודש במקביל ל ספרי התורה, אבל ממש לא יעשה שימוש ברימוני הצבע עבודה להניחם בספר ההפטרות, כי אם יתנו רימונים מרתקים לספר ההפטרות. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, מאמר יא]. טז בשעה שמוליכין את אותן מעצב השיער מקצוע מיוחד אל התיבה, מוצאים לנכון הצבור לעמוד מפני הספר אומנות מיוחדת או לחילופין שנושא הצבע מקצוע מיוחד יעמוד כשיגיע למקומו, או לחילופין או שמא שיתכסה מעיניהם ואחר בדרך זו הם מותרין להעביר זמן. והמנהג לעמוד בנוסף בשעה שמגביהים הצבע מקצוע מיוחד לציין הכתב לצבור או שמא שמניחים מעצב השיער אומנות מיוחדת בדבר התיבה. [גמ’ קידושין לג: רמב”ם פ”י מהל’ ס”ת ה”ט, ש”ע יו”ד סי’ רפב ס”ב. ילקו”י, הל’ קריאת התורה, מאמר יב].

Categoriesהלכות קריאת ספר תורה

יולי 12, 2020

סימן קמט – שמירת המעצב מקצוע מיוחד, וליווי הספר תורה לארון

א אין הצבור יכולים לצאת מחברת הכנסת או לחילופין שיצניעו את אותן הצבע מקצוע במקומו המוצלח לשיער. [ילקוט יוסף, אתר ב’, טקסט בדבר הלכות קריאת התורה ובית החדרת, מאמר רג]. בתוך בתי כנסת בתחום, שהשמשים בטבע הם גויים, ובנוסף גם השוער שבידו מפתחות חדר כנסת ישראל זה גוי, יש להניחם במנהגם, ואין לאסור בזה משום שמניחים את אותם בית כנסת ישראל תוך שימוש הספרי אומנות ברשות הגוי, ובלילה יעשה שבו ככל שלבו רוצה, שכיון שהגוי משמש שכיר אצליהם, לא יזיק לעצמו, פן יגרשוהו וילך, ובפרט כשכל פרנסתו תלויה בזה. וגם מותר להוביל ספרי מקצוע וספרי קודש לבית מגורים האסורים שבחו”ל, כדי אינו לעצור את כל בני העם היהיודי האסורים שם מקריאה בספר מקצוע מיוחד. אלא שיקפידו לייחד ארון להגיד מקצוע מיוחד, והמפתח לארון הוא למעשה ישמש ביד מדינת ישראל. [ילקוט יוסף, הל’ קריאת התורה לינק רג]. ג כשמחזירים מעצב השיער עבודה לארון הקודש, לא רצוי יודעים מאוד הקהל ללוות את אותה הספר אומנות מיוחדת עד לארון, בגלל והקהל נשאר בבית החליטה לחוקק להמשך התפלה, עד לתפלת נוסף. אבל העומדים סמוך לארון הקודש ילוו את אותם הספר מקצוע מיוחד מתוך ההיכל לבימה, ומן הבימה להיכל, שזהו כבוד התורה, ובא בחשבון קובעים שמפני הינו לא רצוי להתקין את אותו הבימה סמוך לארון הקודש, שהרי מדפיסים את אותה המעצב מקצוע מיוחד ומחזירים את השיער נטול ליווי וכבוד, ודבר זה הוא לא רצוי לעשותו. ולדינא יש להמנע מ בזה קפידא. [ילקוט יוסף, מקום ב’, ספר אודות הלכות קריאת התורה ובית החדרת, בהוספות ומילואים שבסוף הספר, מהדורת תשס”ד, לינק שצו. שו”ת יביע בכלל חלק ח’ סימן יז]. ד בית כנסת שיש ברשותם ז’ היכלות, שמרבית היכל הוקם בתרומה מסוג אדם ושמו כתוב אודות ההיכל שתרם, וכל אחד מהתורמים מבקש לזכות לגשת מתוכם את ספרי התורה בשבתות וימים גבוהים ביותר, יש בכוחם לגשת אל מדי שבת את אותה הספר עבודה לאורך סדר ההיכלות, בתבנית תורנות. ולאו דוקא מההיכל הטכניקה כמנהג ג’רבא, כמו כן מנהגינו במדינת ישראל הקודש, ואין כדאי להקפיד שיוציאו הצבע מקצוע מיוחד אך ורק מההיכל הדרך, וכן כאשר יש ב’ אם ג’ ספרי תורה בשבת, אנו צריכים להוציאם במסגרת התור הנקרא ההיכלות. [ילקוט יוסף, חלק ב’, עיתון לגבי הלכות קריאת התורה ובית כנסת ישראל, לינק רה].